איזה מגנזיום הכי טוב ולמה?

כן, אנו מאמינים שצריכת מינרלים, כמות גם ויטמינים, צמחים, שמנים, חומצות אמינו, וכו', היא דבר מבורך. אפילו משרד הבריאות מאמין שעל קבוצות סיכון לצרוך תוספי מגנזיום.

לדברי פר' מיכאל שכטר: "סקרים קודמים מצאו שבישראל כמו במדינות אחרות בעולם, צריכת המגנזיום נמוכה בעשרות אחוזים מזו המומלצת".

רשות המים מכירה בצורך לצרוך מגנזיום כתוסף תזונה, לפחות עד שיימצא פתרון אחר: "נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק. האם ע"י הוספה למים או למזון ו/או תוספי מזון".

גם עמדת משרד הבריאות תואמת זאת: "על בסיס הידע המדעי הקיים ממחקרים רבים לגבי השפעת מגנזיום על הבריאות, ניתן להגיע למסקנה כי שתייה של מים דלי או חסרי מגנזיום עלולה להביא לסיכון בריאותי ובעיקר לעלייה בתחלואה ובתמותה ממחלות לב וכלי דם."

אנו תוהים: איננו יכולים לשלוט על מי השתייה שמספת לנו מדינת ישראל, אבל אנו יכולים לצרוך תוסף תזונה מגנזיום. אז למה שלא נצרוך את התוסף על בסיס קבוע? 

מעבר לכך, לעתים קשה לאתר מחסור ברכיבי תזונה חיוניים (כגון מגנזיום), ובדיקת דם גם כשמבוצעת, לא תמיד מספקת מידע אמין אודות מצב המינרלים בגוף.

בארץ למשל, ניתן לעשות בדיקת דם שבודקת את רמת המגנזיום בדם. אך מגנזיום נמצא בתאים ובדיקת הדם אינה משקפת את מצב המגנזיום בתאים. כך ייתכן מצב שלאדם כלשהו מחסור במגנזיום, אבל בדיקת הדם תספק מידע שגוי ותראה שרמת המגנזיום תקינה.

לסוגיית חוסר הדיוק של בדיקות הדם למגנזיום אף התייחסו בקופת חולים מכבי כשכתבו: "מתן תוסף מגנזיום לאנשים שרמת המגנזיום בדמם נמוכה, למרות חוסר הדיוק במדידה"

משרד הבריאות ממליץ על הוספת מגנזיום למי השתייה, אך הדבר נדחה, בין השאר על-ידי משרד האוצר ורשות המים, בשל עלויות כספיות.

לדעתנו נסיבות אלו מצביעות בבירור על הצורך בצריכת  מגנזיום בתוסף תזונה, והשאלה  הנכונה היא לא האם לצרוך מגנזיום בתוסף, אלא איזה מגנזיום לצרוך (והתשובה היא מגנזיום ביסגליצינט Fully Reacted).

כיוון שלפי חוק אסור לנו לייחס סגולות רפואיות לתוספי תזונה, נצטט מדבריה של ד"ר אורה פוניה זלינגר, מקופ"ח כללית:

1. תוספי מגנזיום עשויים להפחית לחץ דם במידה מתונה – לחץ דם גבוה הוא גורם סיכון למחלת לב ולאירוע מוחי.
2. מגנזיום מסייע לפרק סוכרים, וייתכן שהוא אף מפחית את הסיכון לתנגודת לאינסולין (שהיא גורם סיכון להיווצרות סוכרת)
3. צריכה של מגנזיום מתוספי תזונה עשויה לעזור לנשים מבוגרות לשפר את צפיפות העצם.
4. מכמה מחקרים קטנים עולה שצריכה של תוספי מגנזיום עשויה להפחית את תדירות המיגרנות
5. מגנזיום עשוי למנוע התכווצויות של שרירי הרגליים
6. מתן תוך־ורידי של מגנזיום הוא חלק מטיפול ברעלת הריון ובהפרעת קצב נדירה בשם טורסד דה פואנט.

כן, מחסור במגנזיום זה דבר חמור שמוביל לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.

משרד הבריאות עצמו מכיר בכך שמחסור במגנזיום גורר תמותה בקרב 250 איש בשנה,  בשל התפלת מים בלבד!

לדברי ד"ר אורה פוניה זלינגר מקופת חולים כללית, מחסור במגנזיום מיוחס לשלל מחלות לרבות: אוסטאופורוזיס, לחץ דם גבוה, סוכרת, אירועים מוחיים, טרשת עורקים, והפרעות בקצב הלב שמגדילות את הסיכון למוות כתוצאה מאוטם בשריר הלב (התקף לב).

באופן דומה, תת־מגנזיום בדם הוא תופעת לוואי של מחלות שונות כמו אלכוהוליזם, שחמת הכבד, אי־ספיקת לב, שלשולים קשים והקאות חמורות, אי־ספיקת כליות, מחלת מעי דלקתית, דלקת הלבלב ומחלות שונות שגורמות לתת־ספיגה של מזון.

הסימפטום המוכר ביותר אולי, למחסור במגנזיום, הוא שרירים שנתפסים בזמן מנוחה. מסתבר שסימפטום זה דווקא קשור עם מחסור משמעותי במגנזיום, ואינו סימפטום ראשוני.

"מגנזיום הכרחי לפעילות של יותר מ- 350 אנזימים ותהליכים מטובליים" (פר' מיכאל שכטר) ומכאן שברור שישנן תופעות לוואי רבות ומרובות למחסור במגנזיום, וביניהן:

אובדן תיאבון, בחילות, הקאות, עייפות וחולשה. מחסור קיצוני במגנזיום יכול לבוא לידי ביטוי בנימול, בהתכווצויות שרירים, בפרכוסים, בשינויים בהתנהגות ובשינויים בקצב הלב (ד"ר אורה פוניה זלינגר, קופ"ח כללית).

לדברי ד"ר סיגל אילת-אדר מקו"ח מכבי: "חוסר במגנזיום עלול לגרום לתסמינים שונים, כגון עייפות, חוסר תאבון, בחילה והקאות. במקרים חמורים של חוסר במגנזיום עשויות להופיע התכווצויות בשרירי הגפיים והפנים, והפרעות במצב הרוח ובריכוז"

לפי אוניברסיטת הרווארד, מחסור במגנזיום קשור עם דיכאון.

לדברי משרד הבריאות "מגנזיום הינו מינרל חיוני שהכרחי לתפקוד תקין של התאים בגוף". זהו המינרל השני השכיח ביותר בתאי הגוף והוא חשוב לפעילות התקינה של מערכת הלב, כלי הדם, מערכת החיסון, מערכת העצבים והשרירים ועוד. בתוך כך מגנזיום לוקח חלק בשמירה על דופק לב סדיר, בשמירה על תפקוד תקין של השרירים והעצבים, בניית העצמות, וויסות רמות הסוכר בדם ושמירה על לחץ דם תקין. 

ד"ר סיגל אילת-אדר מוסיפה שמגנזיום מעורב בתהליכי הפקת האנרגיה, ואכן שירות הבריאות הלאומי של ממשלת אנגליה מציין ש: "מגנזיום הוא מינרל שעוזר להפוך את האוכל שאנו אוכלים לאנרגיה"; כמות גם ש"מגנזיום מוודא שבלוטות הפרתירואיד, המייצרות הורמונים חשובים לבריאות העצם, פועלות כרגיל".

מרכז המידע של אוניברסיטת אורגון למיקרו-נוטריינטים מציין שמגנזיום נדרש לסינטזה של DNA ו- RNA, מה שמחזק את המחשבה שלנו על כך שמגנזיום רצוי בהיריון. מגנזיום גם נדרש לסינטזה של פחמימה, ואף של גלוטתיון – אנטי-אוקסידנט מהחזקים ביותר.

מבין תופעות הלוואי המוכרות ביותר עם חוסר במגנזיום ניתן למנות שרירים שנתפסים במנוחה. אך חוסר במגנזיום נקשר עם סוגיות חמורות בהרבה, וביניהן הפרעות בקצב הלב המנבאות תמותה, כתוצאה מאוטם בשריר הלב.

אין ספק שמגנזיום הוא מינרל שקשור עם אינספור מערכות חיוניות בגופינו, כ- 350 מערכות לשם הספציפיות…

הצריכה היומית המומלצת למבוגר היא כ- 420 מ"ג לגבר, וכ- 320 מ"ג לאישה.

אם כך אז מדוע רבים סובלים ממחסור במגנזיום? התשובה פשוטה: התפריט התזונתי של רבים פשוט אינו איכותי וחסר אבות מזון רבים.

בו בזמן רוב האוכלוסייה סובלת  מדלקות כרוניות במערכת העיכול, מה שפוגע בספיגה ממזון (ובכלל), ומוביל לכך שגם כאשר התזונה תקינה, לגוף מגיעים הרבה פחות ערכים תזונתיים פשוט כי מערכת העיכול דלקתית ויכולת הספיגה פחותה.

אצל מבוגרים ישנה בעיה נוספת: תרופות שונות מתנגשות עם מינרלים שונים וביניהם מגנזיום. כתוצאה מכך ספיגת המגנזיום נפגעת עוד יותר. פעם אחת בגלל הבעיות הכרוניות במערכת העיכול, ופעם שנייה בגלל התרופות שגוררות הפרשה מוגברת של מגנזיום בשתן, או ירידה במכלול המגנזיום בגוף מסיבות שונות.

בפרט חולים במחלות של מערכת העיכול, חולים בסוכרת, קשישים וצרכנים של כמות גבוהה של אלכוהול נמצאים בקבוצת סיכון למחסור במגנזיום. זה אמנם נשמע כמות קבוצה נישתית באוכלוסיה, אך "חולים במחלות של מערכת העיכול" עשוי להכיל את רוב האוכלוסיה שנמצאת במצב דלקתי ולא מאובחן של מערכת העיכול.

סיבה נוספת למחסור במגנזיום באוכלוסיית מדינת ישראל, היא שבארץ המים מותפלים בשיטת אוסמוזה הפוכה. כתוצאה מכך לצרכן מגיעים מים ללא מגנזיום כלל, בניגוד למים שקיימים בטבע.

התפלת המים גם גוררת שבעלי החיים מהם אנו ניזונים, סובלים ממחסור במגנזיום.

משרד הבריאות מכיר בבעיה החמורה שנגרמת בשל התפלת המים בארץ, אך טרם נתן לסוגיה זו מענה. זאת למרות מחקרים שמצביעים על קשר בין ריכוז נמוך של מגנזיום במי השתייה לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם!

לדברי פרופ' מיכאל שכטר, מנהל היחידה למחקרים קליניים של מכון הלב בביה"ח שיבא תל השומר, ארגון הבריאות העולמי התריע כבר בשנת 2005 על הנזקים שעלולים להיגרם מהיעדר סידן ומגנזיום בים מותפלים, ובשנת 2011 הארגון אף המליץ להוסיף סידן ומגנזיום למים המותפלים!

כן.

מגנזיום נחשב כמינרל שקשור ברגיעה, ולכן רבים אוהבים לקחת מגנזיום בשעות הלילה לפני שינה.

מנגד, סידן נהוג לצרוך דווקא בשעות הבוקר. חשוב להפריד צריכת מגנזיום וסידן מתרופות שמתנגשות אתם.

ישנה עדיפות לא לצרוך מגנזיום וסידן יחדיו מהסיבה שהם פוגעים בספיגה זה של זה (כמות גם בספיגת מינרלים אחרים). אבל דווקא כאן קיימים פתרונות שונים כגון צריכתם ביחס של 1:1 או 2:1, כמות גם צריכתם מסוג ביסגליצינט, שפוגעת פחות בספיגה זה של זה.

עוד על מגנזיום וסידן – ביחד או לחוד, בכתבה כאן.

לסיכום: אפשר לצרוך מגנזיום בכול שעות היום, אך חשוב להרחיק מגנזיום מתרופות שמתנגשות אתו; וקיימת העדפה להרחיק מגנזיום מסידן או ממינרלים אחרים. 

לדברי ד"ר סיגל אילת-אדר, דיאטנית קלינית מקופ"ח מכבי שרותי בריאות: "ניתן לשקול הוספת מגנזיום במינון 300-500 מ"ג ליממה במטרה להפחית תחלואה במחלות לב ותמותה ממחלות אלו, במיוחד לאחר אוטם שריר הלב ואצל אנשים עם יתר לחץ דם."

אך מחקרים מצאו שכדי לעזור למיגרנות יש לצרוך מינון של דווקא 600 מ"ג ליום.

נשאלת השאלה איזה סוג מגנזיום לצרוך ולא רק מהו המינון: האם מגנזיום אוקסיד או מגנזיום קרבונט, שד"ר אורה פוניה זלינגר מכללית הסבירה שאסור להשתמש בהם במקרה של מחסור במגנזיום בדם ("אסור לטפל בתת־מגנזיום בדם באמצעות מגנזיום אוקסיד שכן הוא משלשל חזק. גם מגנזיום קרבונט אינו מתאים למטרה הזאת שכן שיעורי הספיגה שלו נמוכים").

התשובה הברורה היא שמגנזיום ביסגליצינט טהור (Fully Reacted) הוא הסוג המועדף כמעט תמיד, וזאת מהסיבה שספיגתו מעולה, שהוא אינו גורר את תופעות הלוואי האופייניות לרוב סוגי המגנזיום, ושהוא אף עובר את מחסום הדם-מוח.

לפי ממשלת ארה"ב (NIH), עודף מגנזיום גורר בשלב ראשון לשלשול או כיווצים בבטן, בשל הספיגה הלא טובה של סוגי המגנזיום המשלשלים (שאנו לא ממליצים עליהם כלל): מגנזיום אוקסיד, מגנזיום קרבונט, מגנזיום גלוקונט ומגנזיום כלוריד.

מעבר לכך, הרעלת מגנזיום קשורה בצריכה של יותר מ- 5 גרם מגנזיום ליום. זאת כאשר המינון היומי המומלץ הוא כעשירית.

כלומר: אין שום סיבה שבעולם להגיע לצריכת מגנזיום במינון של 5 גרם ליום, שגורר הרעלה.